הדרך שלי

הדרך שלי לפיזיותרפיה התחילה ביוגה. היוגה נכנסה לחיי כבר בילדות, בזכות סבתא שלי, אבל רק בגיל 20 הפכה לאהבה של ממש. היה בה משהו שגרם לי להרגיש מחוברת יותר לגוף שלי, לעצמי ולעולם שסביבי. מספר חודשים אחרי שהתחלתי לתרגל באופן קבוע הופיע כאב בברך. כמה תרגילים והתאמות קטנות בתרגול הספיקו כדי שהוא יחלוף. הגילוי ששינוי קטן יכול להשפיע כל כך על הגוף ריתק אותי, וגרם לי לרצות להבין את הגוף טוב יותר.

לאחר סיום הלימודים התחלתי לעבוד בבית החולים רעות, שם עבדתי בשיקום נוירולוגי, אורתופדי ובהמשך גם בטיפול בכאב כרוני. העבודה עם מטופלי כאב שינתה את הדרך שבה אני מבינה את האדם שמולי. נחשפתי למחקר העדכני בתחום הכאב, שנתן בסיס מדעי למה שהרגשתי גם אינטואיטיבית: גוף ונפש אינם שני חלקים נפרדים של האדם. הפיזי הוא רגשי, והרגשי הוא פיזי. לאורך השנים המשכתי להעמיק גם ביוגה ובהוראתה, לצד לימוד מתמשך והכשרות מקצועיות נוספות.

במהלך ההיריון עם יולי החלטתי שזה הזמן הנכון ללמוד שיקום רצפת האגן. ככל שהעמקתי, הבנתי עד כמה ההשפעה של רצפת האגן רחבה הרבה יותר ממה שנהוג לחשוב, ונוגעת כמעט בכל היבט של התפקוד ואיכות החיים. הרגשתי שמצאתי תחום שמאפשר לי לשלב את כל מה שאני אוהבת בעבודה שלי: חשיבה קלינית, הסתכלות רחבה על האדם, ועבודה עם נשים בתקופות משמעותיות בחייהן. מאז הוא מרכז העשייה המקצועית שלי.

היום, כשאישה מגיעה אליי, אני מנסה להבין שני דברים במקביל: מהם הסימפטומים שמפריעים לה, ומה החוויה שלה סביבם. משם מתחילה העבודה המשותפת שלנו. מבחינתי, מטרת הטיפול היא לא רק להפחית סימפטומים, אלא לעזור לכל אישה להבין טוב יותר את הגוף שלה ולהרגיש בטוחה בו.

מחוץ לקליניקה אני אמא ליולי שגדלה איתי בחינוך ביתי, וחיה תנועה: ריקוד, יוגה וגמישות.